יופי אידיאל הנרדף באובססיה לאורך כל ההיסטוריה על ידי החברה האנושית באשר היא.
הדגש כיום בחברה המערבית הוא על היופי האנושי לצורותיו גופות מעוצבים, פנים מאופרות בקפידה, תרבות מועדונים שבה "הראה והיראה" הוא חוק הברזל, דימויים מיניים מוחצנים ומוערכים כביטוי רב מעלה ליופי אנושי, פרסומות בהן נערות מייצגות מודל מיני, מופקר ובוטה כמיצגי יופי אנושי ההולך יד ביד עם מופקרות מינית וחשיבות עצמית הנובעת אך ורק מתווי פנים נכונים לפי נוסחה מסויימת, או גופה אנושית מעוצבת לפי מודלי היופי המערביים (רזון קיצוני ואיברי מין מובלטים).
כיום (במיוחד במדינת ישראל הנמצאת בתהליך אמריקניזציה מתקדם) היופי הופך להיות העיסוק המאוס בחיצוניות, בחומריות, ברכושנות, כולם מוכתבים ע"י משרדי החינוך והתרבות היחידים במדינה משרדי הפרסום והרשות השנייה.
שלא כמו בתקופות אחרות לאורך ההיסטוריה בהן היופי היה מושג פחות מוחצן וקשור לחיצוניות כי אם לאמנות, הגשמה עצמית בכל מחיר, האדרת המודל האמנותי מתחומים שונים, ויצירתיות אנושית המתבטאת בכל תחומי המדע והאמנות.
נדמה כי סף הגירוי יורד למטה בגרף ישר אין כבר מה לגלות, אין כבר מה לראות, אין בשביל מה להיות יצירתיים כי אנו חיים בעולם בו הטבע כבר לא מדבר, בעולם בו כל התגליות נעשו כבר, בעולם בו הערך לאינדיבידואליות אנושית הולך ופוחת, משום שהפכנו למכונות צריכה משומנות שלא מביטות אף לו לרגע יחיד פנימה לתהומות הנפש האנושית.
ה"ספין-אוף" להתדרדרות התרבותית העמוקה היא פריחתה של הרוחניות והעיסוק בה. או אם תרצו "ניו-אייג'". העידן החדש. מיליוני שיראלים מציפים את הודו, המזרח הרחוק ודרום אמריקה, סדנאות קבלה, ויפסאנה, מדיטציה, יוגה, רפואה משלימה על כל ענפיה, פסטיבלים וחוגים צצים כפטריות אחרי הגשם אך לצערנו לא ירחק היום שגם המלאכותיות של העיסוק הכפוי והממוסחר לזרא בתורות רוחניות שונות ומשונות ובשרלטנים ורודפי בצע, יתגלה ויחשף בקול גדול. משום שהפעם, שלא כמו בשנות ה-60 בארה"ב למשל, העיסוק ברוחניות גם הוא נגוע במחלת המסחור והצרכנות הכפוייה. אין מדובר בדור שלם של אנשים שהגיע למסקנה כי שינוי קיצוני ושחרור נחוץ לו כאוויר לנשימה, ולכן עושים זה למען זה כדי לשנות את ארוח חייהם כי אם בדור של מחפשים ושואלי שאלות, שלא מוצאים את התשובה לחיפושיהם, משום שחיפושיהם ונותני התשובה נגועים גם הם ברדיפת הבצע.
ושלום שיהיה על כולנו.
מן הנעלים שבמתנות האדם.
וממש כיתר מתנותיו, גם הוא כרוך בכאב רב למי שניחן בו ולמי שלא.
