מין שד רב כוח עם זנב תיש ומבט מרושע בעיניים.
מאת חסין, בתאריך 1 בפברואר 2004.
שטן
שטן יצור המסמל את הרוע אל מול שפע הטוב האלוהי, מקור שמו ומקורו בנצרות הקתולית אורתודוקסית, שבה עשו שימוש "לקנות נפשות" לדת המונותיאיסטית, ע"י יצירת דמויות נגיעות וגשמיות הקשורות לנצרות, מאחר ורוב תושבי אירופה המערבית והמזרחית היו עדיין פגאניים, כלומר עובדי אלילים, ולא היו בשלים להטמעת דמויות רוחניות כליל, שאין להם ולו נגיעה אחת לחיים הגשמיים. לכן הומצאה דמותו של השטן, שפעמים רבות צוייר ביד נאמנה כשד מקורנן ומפריס פרסה, בעל פני עז, וגוף בעל מאפיינים משני המינים. בנוסף לשטן הושם דגש על ציורי ופסלי מלאכים, איקונות (דמויות אנושיות קדושות כביכול מההיסטוריה הנוצרית) שמותר לסגוד להן, וכמובן אומנות בניין הכנסייה המרשים, בעל המידות, ומלא בויטראז'ים ופסלים.
דמותו של השטן המשלהבת את הדימיון שרדה עד היום, כדמות המייצגת את כוחות האופל והרוע, ובמיוחד באירופה וארה"ב, כתות של מאמינים בשטן, ואף כנסיית שטן חיות ופועלות, כאשר בדר"כ הן משמשות כאפיק להפניית אנרגיות המרדנות הרבות העולות אצל מתבגרים.
ביהדות, דמות של שטן אינה חד-משמעית כלל וכלל, אך יש אזכור לכוחות אפלים, אם כי פחות במקרא ויותר בתלמוד, במשניות חיצוניות, ואגדות חז"ל. בדרך כלל מדובר בדמות "מלאך מקטרג", שעומד ומתרה אל מול האל שלא ישעה לתחנוניהם של מאמיניו. קיימות דמויות נוספות כגון הלילית, מעין דמות שטנית נקבית, הסטרא אחרא שם כולל לכלל הכוחות (ללא דמות מסויימת), ו"מלאכי חבלה" ושדים למיניהם. ביהדות לדמויות המוזכרות בדר"כ אין אינטרפרטציות ציוריות והן לא מתגשמות לדמות גשמית כלשהי, אלא משמשות כאמצעי פילוסופי להתדיינות בנושאים של טוב אל מול רע וההיפך.
איש קשוח ואפל שאנשים מיוסרים ואפלים אוהבים להקריב לו חתולים.
מיאו.